<h1>ספר אהל מועד שער ק"ש דרך רביעי</h1>
<h2>דף ט:</h2>
סמיכת גאולה לתפלה דוד המלך ע"ה רמזה בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה ואמר ר' אמי כל שאינו סומך גאולה לתפלה דומה לאוהבו של מלך שבא והדפיק על פתח בית המלך ורוצה המלך לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג ועוד הוא הפליג. וכשם שבשחר סומכין גאולה לתפלה משום שעיקר הגאולה היתה ביום כך בערבית סומכין גאולה לתפלה, והשכיבנו אינו הפסק הואיל וחכמים קבעוה וכגאולה ארוכה היא. וכן אומרים מפסוקים דברוך ה' ויראו עינינו שכיון שתיקנום האחרונים אפשר שדינם כתקנת הראשונים, אמנם רבים מן הגדולים נמנעים מלאמרם, והרמב"ן היה חותם בחול ופרוש עלינו כשבת, ואני מצאתי סיוע על זה שאמר בויקרא רבה בס' צו גדול השלום שכל הברכות והנחמות שהקב"ה מביא על ישראל חותמיהן שלום, בק"ש אומר סוכת שלומך בסוף תפלה עושה שלום.
<h2>דף יא.</h2>
מברכין על קריאת שמע של שחר שלש ברכות שתים לפניה ואחת לאחרי', ברכה הראשונה היא יוצר אור וזאת אין מברך אותה סומא שלא ראה מאורות מימיו, ברכה שניה היא אהבת עולם, שלישית היא לאחרי' והיא אמת ויציב, ובערב מברך לפניה מעריב ערבים ואהבת עולם ואחריה אמת ואמונה והשכיבנו. נמצא שהן ז' ברכות והן כנגד שבע ביום הללתיך. וצריך להזכיר בברכה ראשונה שלפני קריאת שמע מדת יום בלילה ומדת לילה ביום לפיכך אומר בבקר יוצר אור ובורא חושך, ובלילה אומר גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. וכל שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו שנא' להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם את הים, וברכת אמת ואמונה נתקנה על העתידות שאנו מצפין.
כלל גדול אמרו בברכות הכל הולך אחר החיתום הלכך אם בשחר פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום. וכל שאינו מפסיד המטבע מותר להאריך ולקצר במלות חוץ מאותם מלות ידועות שיש לנו לאומרם (בהכרע) [בהכרח] כברית ותורה בבהמ"ז כן נראה דעת רבי יהונתן בפי' ההלכות. הלכך מותר להרבות פיוטין באמצע הברכות וזהו שאמר ליל שמורים וכן באמצע י"ח אומר כמה פיוטין וסומכין על ר' אלעזר בן ערך שאומרים עליו שהוא הקליר שיסד כמה פיוטין. והר"ם כתב דאין ראוי לעשות כן, והרב רבי אהרן הלוי כתב כל שאינו קובע כן לעולם במטבע כדרך שנהגו לומר לפעמים פיוטין מותר. ואם עבר ועשה יצא, והיינו דאמרינן אינו רשאי ולא אמרינן לא יצא.
<h2>דף יב.</h2>
הברכות של ק"ש לפניה בין ביחיד בין בציבור אין מעכבות זו את זו ומותר להקדים איזה שירצה אבל אין מברכין ברכה אחת מהן בלא חברתה. בד"א בציבור אבל ביחיד אם רצה לברך האחת בלא חברתה הרשות בידו. וי"א שאפילו בציבור אין מעכבות כלל, ולפי' ירושלמי מאי אין מעכבות להקדים לקריאת שמע אבל חוזר ומברך אותן אחר כך בלא קריאת שמע וכן עיקר.
<h2>דף יג.</h2>
הקורא את שמע ופגע בו אדם גדול ממנו בשוק או בדרך אם פגע בו כשהוא מגיע בפרקים דהיינו בין ההפסקות שואל מפני הכבוד, הלכך למי שחייב בכבודו כמו מי שגדול ממנו בחכמה שואל בשלומו בפרקים. ומשיב בפרקים שלום לכל אדם שהקדימו לתת שלום. ובאמצע הברכות של ק"ש או באמצע הפרשיות משיב שלום לכל אדם שהוא לכבודו ושואל מפני היראה, פי' כגון מלך או אנס, ואביו ורבו דינם כמי שחייב בכבודו לדעת רש"י ולדעת הר"מ. אך הגאונים אמרו שדינם כמי שהוא מפני היראה. בין ויאמר לאמת ובין גאולה לתפלה דינם כאמצע הפרק. ושואל ומשיב בכל לשון ואפי' בלשון לעז. ירושלמי ר' הונא בשם ר' יוסף ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והלל ומגילה דינם כק"ש לכל אלו הענינים. וברכו וקדיש וקדוש' ודאי לא גריעי משואל מפני הירא' ומשיב מפני הכבוד ואפילו באמצע הפרק עונה. כתב רב האי ימים שאין היחיד גומר את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק כעין בין פרק לפרק דק"ש. אלו הן הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה בין והיה לויאמר. בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכן בין גאולה לתפלה שדינם כאמצע הפרק והלכך צ"ל ה' אלוקיכם אמת, והטעם משום דכתיב וה' אלקים אמת. וגומר הברכ' ואין צריך לחזור אמת ויציב או אמת ואמונה אלא מתחיל ויציב בבקר ובערב ואמונה כל זאת.
<h2>דף יד.</h2>
מי שמשכים לפתח חברו קודם שיתפלל ונותן לו שלום הרי זה כאילו עשאו במה, ואפילו פגעו בדרך אסור לתת שלום אלא אם כן נותן לו מפני הכבוד. נמצינו למדין שארבע דינים הן בנתינת שלום, אחד אם הוא משכים לפתחו של חבירו ונותן לו שלום הרי זה כאילו עשאו במה. שנית פגע בו בדרך אם שואל בשלום חברו שלא מפני הכבוד אלא דרך רשות. ג' אם שואל מפני הכבוד לאיש שהוא חייב לכבדו מותר ואפילו בפרקים ומשיב שלום לאדם דינו כשואל מפני הכבוד. רביעית השואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד שאלו אפילו באמצע הברכות מותרין כמו שנתבאר. ויש על כל אדם מכיון שהגיע זמן הקריא' לימנע מלעשו' מלאכה ושלא יתעכב בדיבור עם חבירו עד שיקרא ויתפלל. כתב הראב"ד דהיינו שנהגו בבקר לומר צפרא דמארי טב כדי שיתן לב שאסור להתעכב בדברים עד שיתפלל ומפני שמשנה בדיבורו יזכור, וכן הראב"ד כתב נהוג עלמא שלא יתנו שלום כל עיקר קודם תפילה אלא אומר צפרך לטב בלא כריעה.
<h2>דף יד:</h2>
מי שלא נזדמנו לו תפילין קודם שיקרא קריאת שמע מותר להניחם קודם שיתפלל ואפילו בין גאולה לתפלה. ובתוס' אמרו דוקא בתפילין אבל לא בציצית וכן אומר הרשב"א, ור"י ברבי יאודה אומר שציצית שוה בזה לתפילין.
